תחרות

אמא למה הוא קיבל יותר אורז ממני? למה קוראים קודם את הסיפור שלו? ילדים עסוקים בהשוואות כל הזמן.

אז מה?

למה זה מפעיל אותנו?

תשאלו את עצמכם למה אתם מגיבים להשוואות ולמה אנחנו נכנסים למשחק הזה?

להם זה טבעי לעסוק בהשוואות, זה חלק מההבנה שלהם שהם לא לבד בעולם.

אבל אנחנו, אנחנו צריכים להימנע כמה שיותר מלעסוק בזה ולהשתתף במשחק הזה.

הניסיון ליצור צדק הוא משחק שנפסיד בו מראש. אין צדק, לא יהיה כי הוא תמיד תמיד מנקודת מבטם. אין כאן באמת אדם רציונאלי שיכול להבין שהוא מקבל בדיוק מה שאחיו מקבל.

בואו נצא מהמשחק, הוא לא כיפי ומאוד משעבד.

איך?

ביחס אישי, בלי אמירות שיוצרות תחרות.

לא נאמר, מי ראשון מתקלח? מה ירגיש האחרון? זה מוביל לערך נמוך והשוואות.

לא נאמר משפטים מעוררי תחרות, הם מכאיבים ומעודדים הימנעות.

לא ננסה בכלל לתת להם דברים באופן שווה. הייתי בחנות וקניתי לאח שלך חולצה כי הוא צריך. כשאתה צריך תקבל.

אני מרגילה אותם שלפעמים אתה מקבל ולפעמים לא.

להיות בטוחים בעצמנו שאנחנו נותנים לכל אחד יחס, אישי, מתאים למצב ולצרכים.

היום אמרתי בבוקר שאני לוקחת את יואב מוקדם מהגן, כי אני רוצה לבלות איתו. אני אדאג לקחת את אדם גם, אבל לא מתוך לחץ שאחיו מקנא.

קנאה היא לגיטימית, אבל לא להתרגש ממנה.

כשהילדים יתבגרו, הם ידעו שראו אותם, לא ביחס לאח שלהם.

עוד דברים ששווה לדבר עליהם הם התכונות המיוחדות שיש לכל אחד, לא בהשוואה, כל אחד טוב בדברים אחרים. נדגיש אותם, לא ביחס לכלום.