על עצמי

אני רחלי אורפז, נשואה לרועי, אוהבת ללמוד ולעבוד עם אנשים.
למדתי תואר ראשון ושני בחינוך באונ' העברית בירושלים שם גם למדתי להיות מורה ולמדתי תעודת הוראה להוראת אזרחות בתיכונים.
עוד בלימודים החלטתי לעסוק בהוראה, ובמשך 14 שנה הייתי מורה לאזרחות ומחנכת.
היה משהו במפגש עם מתבגרים שגרם לי לרצות לקום בבוקר כל יום מחדש ולהתחדש בעצמי בכל יום.
התחתנתי עם רועי והפכנו להורים שנה לאחר החתונה. 
נולד לנו בן, יואבי. לאחר שלושה חודשים נכנסתי להריון נוסף שהביא איתו את המשבר והמתנה הכי גדולה בחיי.
אדם נולד ואיתו נולד "דיכאון אחרי לידה".
הדיכאון הזמין אותי ללמוד איך להתמודד עם משבר נפשי גדול ולהיעזר באחרים.
למדתי לא להיות "כל יכולה", לוותר לפעמים על שליטה ולסמוך על הילדים שלי שהם יכולים לחכות לי שאחזור (לעצמי). 
בלידה של אדם החלטתי ללכת ללמוד הדרכת הורים במכון אדלר. קודם כל לעצמי, כדי לגשת לילדים שלי לא באוטומט וכדי להביא אותנטיות בדרך שלא תפגע בהם. בנוסף, רציתי להיות שם בשביל הורים, אבות ואמהות, שנקלעו לקשיים ואתגרים בהורות, לתת מהניסיון והידע שלי כדי לסייע להם להיות שבעי רצון מהמציאות שלהם, ולרכוש כלים להתמודדות.
לפני הלימודים הייתי כל כך אוטומטית בתגובות שלי: בוכה הרבה, מתפרקת, מתנצלת, מתביישת, צועקת, מתחרטת וחוזר חלילה. הכל היה בעוצמות שילד לא ממש יכול להכיל.
למדתי לתת מקום,
קודם כל לעצמי.
לכל ילד בבית.
לזוגיות.

לצד העבודה עם הורים בקליניקה ובקבוצות, יש לי ניסיון בהנחיה גם במסגרות מאתגרות במיוחד: ארבע שנים של הנחיית אסירים בתוכנית "הורות בשלט רחוק" של מכון אדלר, ושנתיים של הנחיה בתוכנית "תקשורת במשפחה" בכלא אופק לנוער.

אני חושבת שאם לא מתכננים וחושבים כמה צעדים קדימה על הילד שאנחנו רוצים שיהיה בעוד עשר שנים, והיחסים שאנחנו רוצים שיהיה לנו עם הילדים כשיהיו מבוגרים, ההווה הוא מבולגן.
כדי ליצור יחסים או לשנות יחסים זקוקים לעיתים להדרכה.
המטרה שלי היא להיות שם עבור הורים שרוצים להתייעץ.
אוכל לתת הדרכה עבור הורים לילדים עד גיל עשר בנושאים הקשורים ליחסים עם הילדים, התנהגויות מפריעות, הצבת גבולות, גמילה, שינה ועוד.